השבוע האחרון לפני המעצר 5 לימודים
היום האחרון עד הצליבה 12 לימודים
- 6ההבאה לפני פונטיוס פילאטוס
- 7סופו הטרגי של יהודה איש קריות
- 8ההבאה לפני ה״מלך״ אנטיפס
- 9שחרור אסיר
- 10ההתעללויות השונות והמלקות
הסתירות 1 לימוד
השבוע האחרון לפני המעצר
-
PER283
הכרזה על חורבן ירושלים
בלוקס 19.41-44 ישוע מתקרב לירושלים, בוכה על העיר ומנבא בדייקנות את חורבנה העתידי בידי הרומאים בשנת 70 לספירה. רק לוקס מוסר את הפרשה הזאת בצורה זו. ישוע מקונן על כך שירושלים לא הכירה בפקודה האלוהית שלה. קטע זה מגלה גם את חמלת המשיח וגם את חומרת הדחייה של ההתגלות האלוהית, והוא נמצא בשבוע האחרון שלפני מעצרו.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23 (תנ״ך עברי מודרני) :אז ידבר ישוע אל המון העם ואל תלמידיו לאמר׃על כסא משה ישבו הסופרים והפרושים׃לכן כל אשר יאמרו לכם תשמרו לעשות אך כמעשיהם לא תעשו כי אמרים הם ואינם עשים׃כי אסרים משאת כבדים ועמסים על שכם האנשים ולא יאבו להניעם אף באצבעם׃ועשים את כל מעשיהם להראות בהם לבני אדם כי מרחיבים את תפליהם ומגדילים את ציציותיהם׃ואהבים את הסבת הראש בסעודות ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות׃ואת שאלות שלומם בשוקים ואת אשר יקראו להם בני האדם רבי רבי׃אולם אתם אל תקראו רבי כי אחד הוא רבכם המשיח ואתם אחים כלכם׃ואל תקראו אב לאיש מכם על האדמה כי אחד הוא אביכם אשר בשמים׃גם אל תקראו מנהיגים כי אחד הוא מנהיגכם המשיח׃והגדול בכם יהי לכם למשרת׃כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃אך אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סגרים אתם לפני האדם את מלכות השמים הן אתם לא תבאו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בלעים אתם את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עין תחת זאת משפט על יתר תקחו׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סובבים אתם בים וביבשה למען גיר גר אחד וכי יתגיר תעשו אותו לבן גיהנם כפלים יותר מכם׃אוי לכם מנהלים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל יאשם׃אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הזהב או ההיכל המקדש את הזהב׃ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר עליו יאשם׃אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הקרבן או המזבח המקדש את הקרבן׃לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו׃והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בתוכו׃והנשבע בשמים נשבע בכסא אלהים ובישב עליו׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מעשרים אתם את המנתא ואת השבת ואת הכמן ותניחו את החמורות בתורה את המשפט ואת החסד ואת האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה׃מנהלים עורים המסננים את היתוש ובלעים את הגמל׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מטהרים אתם פני הכוס והקערה מחוץ ותוכן מלא גזל ופריצות׃פרוש עור טהר בראשונה את תוך הכוס למען תטהר גם מחוץ׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי דמים אתם לקברים המסידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה׃ככה גם אתם מחוץ נראים כצדיקים אל בני אדם ותוככם מלא חנפה ואון׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בונים אתם את קברי הנביאים ותיפו את מצבות קברות הצדיקים׃ואמרתם אם היינו בימי אבותינו לא היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים׃ובכן תעידו על נפשכם כי בנים אתם לרוצחי הנביאים׃אף אתם מלאו סאת אבותיכם׃נחשים אתם ילדי הצפעונים איכה תמלטו מדין גיהנם׃לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תכו בשוטים בבתי כנסיותיכם ותרדפום מעיר לעיר׃למען יבא עליכם כל דם נקי הנשפך בארץ מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח׃אמן אמר אני לכם בא יבא כל אלה על הדור הזה׃ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את בניך כתרנגלת המקבצת את אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם׃הנה ביתכם יעזב לכם שמם׃כי אני אמר לכם ראה לא תראוני מעתה עד אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER288
עץ התאנה יבש
למחרת קללת התאנה, התלמידים מוצאים את העץ יבש לגמרי. ישוע מנצל את ההזדמנות כדי ללמד על כוחה של האמונה ועל חשיבות הסליחה. מעבר ללימוד זה, התאנה מסמלת בכתובים את ישראל, ויבושה מבשר את המשפט שיבוא על האומה ארבעים שנה מאוחר יותר עם חורבן בית המקדש. אמונה וסליחה נותרות הערכים הבלתי מעורערים שישוע מעמיד בראש.
הוֹשֵׁעַ 9.10 (תנ״ך עברי מודרני) :כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER293
שאלות הזרים אל המשיח ישוע
אירוע ייחודי לבשורת יוחנן (יוחנן 12.20-50), המתרחש ביום שלישי של שבוע הייסורים בחצר הגויים. יוונים מבקשים לראות את ישוע, וכך מתחילה ההכרזה על שעת הכבוד שלו. בדימוי של גרגיר החיטה מגלה ישוע שמותו הוא מקור חיים לכול. הצלב מוצג כהרמה מכובדת המושכת אליו את כל בני האדם ופותחת את הישועה לפני כל העמים.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 17.1 (תנ״ך עברי מודרני) :את אלה דבר ישוע וישא עיניו השמימה ויאמר אבי הנה באה השעה פאר את בנך למען גם בנך יפארך׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER296
שאלות חכמי התורה
בשבוע האחרון שלפני ייסוריו, ישוע נשאל על ידי מורי התורה על המצווה הגדולה ביותר. הוא מסכם את התורה כולה בשני עקרונות: לאהוב את אלוהים ולאהוב את רעהו. סופר כן מכיר בצדקת התשובה הזאת, וישוע אומר לו שאינו רחוק ממלכות אלוהים. המאמר מדייק את התפיסה לגבי הפרושיות ומזמין לאמונה החיה באהבה ולא בחוקיות.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.28-34 (תנ״ך עברי מודרני) :ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות׃ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים׃וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER300
חוסר האמונה של היהודים
פריקופה 300 עוסקת בחוסר האמונה של היהודים נוכח האותות שעשה ישוע, אירוע המסופר רק אצל יוחנן (יוחנן 12,37-50), המתרחש במקדש בירושלים ביום רביעי, 30 במרץ, שנת 33 לספירה. לעומת זאת, תרומת האלמנה הענייה ממחישה אמונה אמיתית. ישוע הופך את אמות המידה האנושיות: נדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת אלא בנטיית הלב, המגישה לאלוהים את כל מה שאדם הוא.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר׃וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את כל רכושה נתנה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
היום האחרון עד הצליבה
-
PER341
ההבאה לפני פונטיוס פילאטוס
הפריקופה PER341 משחזרת את הבאתו של ישוע לפני פונטיוס פילאטוס בבוקר יום שישי, בסביבות השעה 6:45, לאחר שנידון בלילה בידי הסנהדרין. תוך השוואה בין מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן, המאמר מנתח את הכרונולוגיה המדויקת, את תפקידו של קיפא, את סירובם של ראשי הדת להיכנס לפרטוריון ואת השיחה בין ישוע לפילאטוס, שהיה היחיד המוסמך לגזור עונש מוות.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.19-24 (תנ״ך עברי מודרני) :וישאל הכהן הגדול את ישוע על תלמידיו ועל לקחו׃ויען אתו ישוע אנכי בגלוי דברתי אל העולם ותמיד למדתי בבית הכנסת ובבית המקדש אשר כל היהודים נקהלים שמה ולא דברתי דבר בסתר׃ומה תשאל אתי שאל נא את השמעים מה שדברתי אליהם הנם יודעים את אשר אמרתי׃ויהי כדברו הדברים האלה ויך אחד המשרתים העמד שמה את ישוע על הלחי ויאמר הכזאת תענה את הכהן הגדול׃ויען אותו ישוע אם רעה דברתי תנה עד כי רעה היא ואם טוב מדוע תסטרני׃וישלחהו חנן אסור בזקים אל קיפא הכהן הגדול׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER342
סופו הטרגי של יהודה איש קריות
רק מתי מספר על סופו הטרגי של יהודה איש קריות. לאחר שישוע נידון, יהודה, שנכבש בחרטה, משליך את שלושים הכסף אל היכל המקדש ומתאבד. הכוהנים קונים בכסף הזה את שדה היוצר, הנקרא חקל דמא. פרק זה ממחיש את אי־הפיכותה של הבגידה ואת ייאושו של אדם שלא היה מסוגל לקבל סליחה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28-38 (תנ״ך עברי מודרני) :ויוליכו את ישוע מבית קיפא אל בית המשפט ויהי בבקר השכם והמה לא נכנסו אל בית המשפט למען אשר לא יטמאו כי אם יאכלו את הפסח׃ויצא פילטוס אליהם ויאמר על מה תאשימו את האיש הזה׃ויענו ויאמרו אליו לולא היה זה עשה רע כי עתה לא הסגרנהו אליך׃ויאמר אליהם פילטוס קחהו אתם עמכם ועשו משפטו כתורתכם ויאמרו אליו היהודים אין לנו רשיון להמית איש׃למלאת דבר ישוע אשר דבר לרמז אי זה מות עתיד הוא למות׃וישב פילטוס אל בית המשפט ויקרא אל ישוע ויאמר אליו האתה הוא מלך היהודים׃ויען אתו ישוע המלבך תדבר זאת או אחרים הגידו לך עלי׃ויען פילטוס האף אנכי יהודי הלא עמך וראשי הכהנים הסגירוך אלי מה עשית׃ויען ישוע מלכותי איננה מן העולם הזה אם היתה מלכותי מן העולם הזה כי אז נלחמו לי משרתי לבלתי המסר ביד היהודים ועתה מלכותי איננה מפה׃ויאמר אליו פילטוס אם כן אפוא מלך אתה ויען ישוע אתה אמרת כי מלך אנכי לזה נולדתי ולזה באתי בעולם להעיד לאמת כל אשר הוא מן האמת ישמע בקולי׃ויאמר אליו פילטוס מה היא האמת ואחרי דברו זאת יצא שנית אל היהודים ויאמר אליהם אני לא מצאתי בו כל עון׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER343
ההבאה לפני ה״מלך״ אנטיפס
ישוע נשלח בידי פילטוס אל הורדוס אנטיפס, טטרארך הגליל, ששהה בירושלים. הורדוס, שהמראות המרשימים מרתקים אותו, מקווה לראות נס, אך נתקל בשתיקתו המוחלטת של ישוע. נעלב, הוא לועג לו, מלביש אותו גלימה מרהיבה ושולח אותו חזרה אל פילטוס. באירוניה, פרק זה מפיס בין פילטוס להורדוס. רק לוקס מספר על ההופעה הזאת (לוקס 23.6-12), שהתרחשה בסביבות השעה 7:30 בבוקר יום שישי של ייסורי ישוע.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1-5 (תנ״ך עברי מודרני) :וישכימו ראשי הכהנים עם הזקנים והסופרים וכל הסנהדרין בבקר ויתיעצו ויאסרו את ישוע ויוליכהו משם וימסרהו אל פילטוס׃וישאל אותו פילטוס האתה מלך היהודים ויען ויאמר אליו אתה אמרת׃וראשי הכהנים הרבו לשטנו׃ויוסף פילטוס וישאלהו לאמר האינך משיב דבר ראה כמה הם מעידים בך׃וישוע לא השיב עוד אף דבר אחד ויתמה פילטוס׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER345
שחרור אסיר
במשפטו של ישוע בפני פונטיוס פילטוס, השליט הרומי מנסה לנצל את מנהג הפסח לשחרר אסיר כדי להימנע מלהרשיע את ישוע. הוא מציע להמון לבחור בין ישוע לבר-אבא, פושע ידוע לשמצה, מתוך הנחה שהעם יבחר נכון. התערבות אשתו מחזקת את היסוסיו. סצנה זו, המעידה עליה כל ארבע הבשורות, ממחישה את מניפולציית הרשויות הדתיות ומטילה מראש אור תיאולוגי על התמורה הגואלת.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.11-15 (תנ״ך עברי מודרני) :והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין׃וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER347
ההתעללויות השונות והמלקות
PER347 מנתח את ההלקאה ואת ההתעללויות שנעשו בישוע בפרטוריון של פונטיוס פילאטוס, בבוקר יום שישי של ייסורי ישוע. זהו נוהג רומי מקובל שקדם לצליבה, והעינוי מלווה בלעג החיילים (כתר קוצים, גלימת ארגמן). המאמר משווה בין הסיפורים של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן בגישה סינופטית, ומדגיש את האלימות המוסדית הרומית ואת הכבוד ששמר ישוע למרות ההשפלות.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.2-3 (תנ״ך עברי מודרני) :וישרגו אנשי הצבא עטרת קצים וישימו אתו על ראשו ויעטהו לבוש ארגמן׃ויאמרו שלום לך מלך היהודים ויכהו על הלחי׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER348
מאמצי פילטוס להציל את ישוע
הפריקופה PER348 בוחנת את ניסיונותיו החוזרים של פונטיוס פילטוס להציל את ישוע בעת המשפט מול הפרטוריון בירושלים, בבוקר של יום שישי. בהתבסס בעיקר על יוחנן 19.4-15, היא מתחקה אחר הלחצים הפוליטיים והדתיים שמביאים את פילטוס לגזור את דינו של ישוע חרף הכרתו בחפותו. קטע זה חושף את המתח בין צדק, כוח פוליטי וסמכות דתית בימי ייסורי המשיח.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.11-15 (תנ״ך עברי מודרני) :והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין׃וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER349
הטיטולוס של פילטוס
הטיטולוס של פילטוס הוא השלט שהוצב על צלבו של ישוע ועליו הכתובת 'ישוע מנצרת, מלך היהודים', שנכתבה בעברית, בלטינית וביוונית. פילטוס כופה את הנוסח הזה חרף מחאת הכוהנים הגדולים, ובכך הוא מחזיק בסמכות סמלית לאחר שנכנע בעניין גזר הדין. מעשה זה מגלה אירוניה טרגית: הכתובת מכריזה בפומבי על מלכותו של ישוע ברגע מותו ממש.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.19-22 (תנ״ך עברי מודרני) :ופילטוס כתב על לוח וישם על הצלב וזה מכתבו ישוע הנצרי מלך היהודים׃ויהודים רבים קראו את המכתב הזה כי המקום אשר נצלב שם ישוע היה קרוב אל העיר והמכתב היה בלשון עבר יון ורומי׃ויאמרו ראשי כהני היהודים אל פילטוס אל נא תכתב מלך היהודים כי אם אשר אמר אני מלך היהודים׃ויען פילטוס ויאמר את אשר כתבתי כתבתי׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER350
הדרך אל הר גולגולתא, עזרתו של שמעון הקירוני
PER350 בוחן את דרכו של ישוע אל הר גולגותא, מן הפרטוריון של פילטוס. ישוע, שנחלש מההלקאה, אינו יכול עוד לשאת את צלבו לבדו. החיילים מגייסים בכפייה את שמעון הקורנאי. לוקס מזכיר נשים בוכיות בקהל, ומתי מספר על סירובו של ישוע לשתות משקה מרדים. מרקוס מציין את שמעון כאביהם של אלכסנדר ורופוס, דמויות מוכרות בקהילות הנוצריות הראשונות. סינופסיס של מתי, מרקוס ולוקס מאיר את הפרק הזה, הקודם מיד לצליבה, שזמנה ביום שישי בבוקר, בסביבות השעה 9.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.20-41 (תנ״ך עברי מודרני) :ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את הארגמן וילבישהו את בגדיו ויוציאהו לצלב אותו׃ויאנסו איש עבר אחד הבא מן השדה ושמו שמעון הקוריני אבי אלכסנדרוס ורופוס לשאת את צלבו׃ויביאהו אל מקום גלגלתא הוא מקום הגלגלת׃ויתנו לו יין מזוג במר והוא לא קבל׃ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו בגדיו להם בהפילם עליהם גורל מה יקח איש איש׃ותהי השעה השלישית ויצלבהו׃ומכתב דבר אשמתו כתוב למעלה מלך היהודים׃ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו׃וימלא הכתוב האמר ואת פשעים נמנה׃והעברים גדפו אותו ויניעו ראשם לאמר האח אתה ההורס את ההיכל ובונה אותו בשלשת ימים׃הושע את עצמך ורדה מן הצלב׃וכן לעגו לו גם ראשי הכהנים עם הסופרים באמרם איש אל רעהו את אחרים הושיע ואת עצמו לא יוכל להושיע׃המשיח מלך ישראל ירד נא מן הצלב למען נראה ונאמין וגם הנצלבים אתו חרפוהו׃ובהיות השעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃ובשעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלהי אלהי למה שבקתני אשר פרושו אלי אלי למה עזבתני׃ומקצת העמדים אצלו בשמעם את זאת אמרו הנה אל אליהו הוא קורא׃וירץ אחד מהם וימלא ספוג חמץ וישם על קנה וישקהו ויאמר הניחו ונראה אם יבא אליהו להורידו׃וישוע נתן קול גדול ויפח את נפשו׃ופרכת ההיכל נקרעה לשנים קרעים מלמעלה למטה׃וירא שר המאה העמד לנגדו כי בזעקו כן נפח את נפשו ויאמר אכן האיש הזה היה בן האלהים׃וגם נשים היו שם ראות מרחוק ובתוכן גם מרים המגדלית ומרים אמו של יעקב הצעיר ושל יוסי ושלמית׃אשר גם הלכו אחריו ושרתהו בהיותו בגליל ואחרות רבות אשר עלו אתו ירושלים׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER352
הצליבה
הפריקופה PER352 מנתחת את צליבתו של ישוע בהר גולגולתא דרך ארבע הבשורות. היא מתארכת את האירוע סביב השעה 9 בבוקר של יום שישי, ובוחנת את התגשמות הנבואות (ישעיהו 53,12; תהילים 22,19), את הפרטים הטכניים של הצליבה, את הכתובת המלכותית ואת הלעג של העדים. קריאה סינופטית קפדנית המקשרת בין היסטוריה, כרונולוגיה ותיאולוגיה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.23-24 (תנ״ך עברי מודרני) :ויהי כאשר צלבו אנשי הצבא את ישוע ויקחו את בגדיו ויחלקום לארבעה חלקים לאיש איש חלק אחד וגם את כתנתו והכתנת לא היתה תפורה כי אם מעשה ארג מלמעלה ועד קצה׃ויאמרו איש אל אחיו אל נא נקרעה לקרעים אך נפיל עליה גורל למי תהיה למלאת דבר הכתוב יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל ויעשו כן אנשי הצבא׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER353
חלוקת הבגדים והלעג
הפריקופה PER353 מנתחת את חלוקת בגדי ישוע ואת הלעג בעת צליבתו בגולגותא. ארבע הבשורות מתאימות זו לזו באפיזודה הזאת: החיילים מפילים גורל על הכתונת האחידה שאין בה תפר, ובכך מתקיים תהילים 22.19. לוקס מספר על תפילת הסליחה של ישוע בעד מענּיו, מרקוס על זעקת הנטישה שלו, ומתי על לעג העוברים והשבים והמנהיגים הדתיים. מאמר סינופטי זה מבליט את העושר התאולוגי של כל אחד מסיפורי הבשורה.
תְהִלִּים 22.1 (תנ״ך עברי מודרני) :למנצח על אילת השחר מזמור לדוד אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER354
השיחה עם שני העבריינים שהיו לצדו
פריקופה 354 מנתחת את השיחה היחידה במינה שלוקס מוסר בין ישוע לבין שני הפושעים שנצלבו לצדו (לוקס 23,39-43). האחד מלעיג על ישוע; השני מכיר באשמתו, מעיד על חפותו של ישוע ומבקש להתקבל במלכותו. ישוע מבטיח לו את גן העדן „היום”. קטע זה מגלה פרדוקס תיאולוגי מרכזי: ישוע מושיע מן הצלב, ומגלה סמכות רוחנית דווקא במקום שבו הכול נראה כסותר אותה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34 (תנ״ך עברי מודרני) :ויאמר ישוע אבי סלח להם כי לא ידעו מה הם עשים ויחלקו בגדיו להם ויפילו גורל׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER360
התלמידים שנכחו בצליבה
PER360 בוחן את התלמידים שנכחו בצליבתו של ישוע בגולגותא, תוך השוואה בין ארבע הבשורות. רובם היו נשים — מרים אמו של ישוע, מרים המגדלית, שלומית, מרים אשת קלופס — והשליח יוחנן, הגבר היחיד שמוזכר. אומץ ליבן מנוגד לבריחת התלמידים הגברים. ישוע מפקיד את אמו בידי יוחנן, מחווה של אנושיות עמוקה. חשכה על-טבעית מכסה את המקום מהצהריים ועד השעה 15:00, ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33.
שְׁמֹות 20.12 (תנ״ך עברי מודרני) :כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org
הסתירות
-
CTD043
באיזו שפה דיבר ישוע?
המאמר CTD043 משיב על הסתירה לכאורה בין מתי (“אֵלִי, אֵלִי…”) למרקוס (“אֱלוֹהִי, אֱלוֹהִי…”) בעניין זעקת ישוע על הצלב. הניתוח הלשוני מראה שישוע דיבר ארמית (כפי שמעיד “שבקתני” בשני הטקסטים) ושההבדל בין “אֵלִי” (צורה עברית) ל“אֱלוֹהִי” (צורה ארמית) משקף פשוט את התאמתו של כל מבשר לקוראיו. אין שום סתירה.
תְהִלִּים 22.1 (תנ״ך עברי מודרני) :למנצח על אילת השחר מזמור לדוד אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org